ההגעה להצלחה תלויה בכך שניקח 100% אחריות על החיים שלנו. אחד המחירים שנצטרך לשלם כדי להגיע להצלחה הוא לוותר על האשמות. תמיד נוכל לומר שהוא, היא, הם אשמים בכך שלא חינכו אותי, לא אהבו אותי, לא העריכו אותי, לא קידמו אותי, לא הסתכלו עלי, לא העניקו לי וכדומה. ואנחנו אולי צודקים, אבל זה לא רלוונטי אם אנחנו מחפשים להתקדם בחיים שלנו, אם אנחנו מחפשים להגיע למקום טוב יותר.

כדי להצליח, אדם חייב להפסיק להתמקד בסיבות האלו. להפסיק לתת להן כל כך הרבה מקום במחשבתו. להפסיק להעצים אותן.

כל אדם מצליח שאנחנו מכירים, לפני שהכרנו, היו לו סיבות טובות לא להצליח. אבל הוא זיהה סיבה או שתיים שיכולות לקדם אותו. הוא ראה בעצמו משהו ייחודי, משהו שהוא יכול לתרום, דרך שבה הוא יכול להטביע את חותמו על העולם, ובזה הוא התמקד. זהו מסלול החיים שלו. דרך המשקפיים האלו הוא רואה את החיים שלו. בגישה הזו אנחנו מלאי אנרגיה ומוטיבציה, בגישה כזו אין את מי להאשים, אין תירוצים. יש עשייה ויש מיקוד בתוצאות הכי טובות שאנחנו יכולים להפיק מעצמנו. ועל זה אנחנו שמים את הדגש. במקום לראות את הסיבות לחוסר הצלחה באחרים, בואו נראה איך אני אחראי למציאות. מה אמרתי לא נכון או מה לא אמרתי והייתי צריך להגיד, מה עשיתי לא נכון או מה לא עשיתי בזמן הלא נכון או מה לא עשיתי וכדומה.

ברגע שאני לוקח אחריות, החיים שלי יותר בשליטה כי אני רואה את המציאות ואת תוצאות החיים כדבר שתלוי בי, בבחירות ובהחלטות שלי.

מהמקום הזה אנחנו משתחררים מהאשליה שאנחנו יכולים לשלוט במחשבות, הרגשות או התנהגויות של אנשים אחרים ואנחנו ממוקדים בעצמנו. ביכולות שלנו, בעשיה שלנו. המחיר הוא משמעת עצמית. נכון שמשמעת עצמית לא פעם הינו מחיר כבד, אבל המחיר של משמעת עצמית תמיד זול יותר ממחיר החיים ללא משמעת עצמית. פתגם יפה אומר שמי שקשה עם עצמו החיים רכים כלפיו.

לדוגמא: מישהו מדבר עלינו באופן שלילי. אני תמיד יכול לומר שהוא בעייתי, שהוא מסכן, שהוא לא קיבל אהבה בילדות שלו וכדומה. זה אולי נכון אבל זה לא ישנה את המציאות. זה אולי יקל עלי זמנית עד הפעם הבאה שהוא ידבר אתי שוב פעם, אבל יש לי אפשרות לקחת אחריות ולראות מה בנוכחות שלי משפיע עליו לרעה. אם זה משהו שאמרתי, ששידרתי בתנועות גוף, בהבעת פנים. אולי משהו שלא שדרתי, ואז ברגע שאני לוקח אחריות, החיים ניתנים לעיצוב ולשינוי. שינוי שאני מכוון למחוזות שנח וטוב לי להיות שם.